פסק-דין בתיק סע"ש 40593-05-13

1.         התובעות בתיקים שבפנינו - תשע במספר - טוענות כי הועסקו כגננות / סייעות לגננות, באמצעות רואד - עמותה לקידום החינוך והרווחה (" הנתבעת") בערערה ובאום אל-פחם במועדים שונים בין ספטמבר 2010 עד מאי 2013.

2.         לטענת התובעות, בהתאם להסכם ההעסקה עליו חתמו עם הנתבעת, שכרה החודשי של גננת עמד על סך 5,500 ש"ח ושכרה החודשי של סייעת עמד על שכר המינימום. התובעת מס' 8 עבדה בתפקיד מסיעה לילדי גן ולטענתה סוכם עימה כי ישולמו לה 6 ש"ח ליום בעבור הסעת כל ילד.

3.         עוד טענו, התובעות, כי הובטחה להן תוספת של 500 ש"ח נטו לאחר כל מחצית שנה. טענה זו אינה מתיישבת עם ההסכמים שצרפו הנתבעות ואינה מתיישבת עם תלושי השכר.

            מה שעולה, לגבי שכרן של התובעות,  מההסכמים שצורפו על ידן:

            " שכר העבודה של המועסקת ישולם כדלקמן:

            מועסקת בעלת תעודת הסמכה - שכרה יקבע בהתאם לתעריף המשולם לגננת.

            מועסקת שאינה מוסמכת - שכרה ייקבע בהתאם לשכר מינימום לשעת עבודה במשק".

            לשתיים מהן הוספה בהסכם הערה בכתב יד:

            תובעת 3 -  שכר של המורה 4500 לא כולל נסיעות

            תובעת 8 -  מקבלת שכר מינימום.

4.         בכתב התביעה שהוגש ביום 22.05.13 טוענות התובעות, כי החל מתחילת העסקתן " לא שולמה להן משכורתן במועד או שקיבלו את משכורתן בתשלומים ו/או בצ'קים דחויים, ללא זכויות נלוות, וללא מרכיבי שכר נוספים... וכי לא קיבלו את מלוא המשכורת כמוסכם עם הנתבעים ".

            בין היתר, טוענות הן, כי המחאות שניתנו להן חוללו מסיבות טכניות. כן, טוענות התובעות כי לא קיבלו חלק מתלושי השכר בגין תקופות עבודתן. לפיכך, לטענת התובעות, נוכח ההפרות התפטרו מעבודתן בדין מפוטרות.

5.         לאור האמור, טוענות התובעות, בתביעתן, כי הן זכאיות לשכר עבודה בתוספת הלנת שכר, פדיון הודעה מוקדמת בתוספת הלנת שכר, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה ודמי נסיעה בסכומים משתנים בהתאם לתקופות העבודה.

6.         בהתאם לאישורי המסירה והתצהירים שהוגשו לבית הדין, כתב התביעה ודרישה להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים נמסרו לנתבעת ולנתבע 2 ביום 06.06.13 ולנתבע 3 ביום 28.05.13.

            לאחר שכתבי הגנה לא הוגשו, הגישו התובעות ביום 17.08.13 בקשה לאישור עיקולים ובקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

            בהחלטת הרשמת דניה דרורי מיום 19.08.13 נקבע כי הבקשה תידון בדיון הקבוע ליום 01.10.13.

            ביום 30.09.13 הגיש הנתבע 2, בשמו ובשם הנתבעת, בקשה לדחות את הדיון בנימוק שהנתבעים קיבלו זימון לדיון ימים ספורים קודם לכן ולא היה סיפק בידם לפנות לייעוץ משפטי.

            הבקשה נדחתה בהחלטה מאותו יום ונקבע בה כי ככל שלא יוגש כתב הגנה עד למועד הדיון או לא תתייצב הנתבעת, או מי מטעמה, ניתן יהיה ליתן פסק דין על יסוד האמור בכתב התביעה.

            על אף החלטת בית הדין, לא התייצבו הנתבעים או מי מטעמם לדיון שהתקיים ביום 01.10.13. בא כוח התובעות שב ועתר לקבל פסק דין על יסוד כתב התביעה.